פחד קהל - על הבמה ובכלל

פחד קהל הוא סוג של חרדה חברתית - פחד משמעותי ומתמשך ממצבים חברתיים, ובעיקר מהשפלה או ממבוכה במצבים אלו. ברוב המקרים אדם הסובל מחרדה חברתית ינסה להימנע מהמצב המפחיד בכל מחיר, אולם לא תמיד זה אפשרי. מה קורה כאשר הקריירה שבחרת דורשת ממך להופיע בפני אנשים? מה עושה זמר מצליח הסובל מפחד קהל? השם הראשון שקופץ לראש בהקשר זה הוא אריק איינשטיין. זמר גדול עם מעל לחמש מאות שירים, חמישים שנות קריירה, ארבעים אלבומים, אחד עשר סרטים, עשרה אלבומי אוסף, אחד פחד קהל ונכון להיום – אפס הופעות. בראיון שנתן לטל גורדון אמר אפרים שמיר בהקשר זה על אריק איינשטיין: "אריק איינשטיין נמנע שנים מלהופיע. הוא רוצה לשיר, הוא לא רוצה להופיע. הוא לא אוהב להופיע כי זה כרוך בסיכון. זה קצת כמו שמרגל פוחד להיחשף. זמרים פוחדים שהם יעלו על הבמה ויראו את כל מה שהם רוצים להסתיר, את הפחדים שלהם".

לכן הערב, בעת ששורה מכובדת של אמנים ישראלים יתכנסו בפארק הירקון למופע מחווה לשיריו של איינשטיין, הוא עצמו יישאר בבית. בראיון בגלי צה"ל הוא הסביר את עצמו וסיפר: "יש לי פתק מהרופא... אני לא בנוי לדברים האלה... תמיד היה לי איזה סוג של מבוכה בהופעות חיות. בשבילי, מעבר לשניים זה כבר צפיפות. זה מביך, אתה יודע, אני אבוא ואנשים יסתכלו..." .

ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי, טוען כי פחד קהל בקרב מוזיקאים הוא תופעה אמיתית אשר מופיעה גם בספרות המחקרית. "כאשר בדקו מוסיקאים בעלי פחד קהל, גילו שבנוכחות קהל קצב הלב שלהם עלה משמעותית, רמות הקטכולאמינים (חומרים שהגוף מפריש בזמן סטרס) שלהם הרקיעו שחקים והיכולות הטכניות המוטוריות שלהם (יכולתם לנגן תווים מהירים) היו הרבה פחות טובות".

כאמור, האינסטינקט הראשון של אדם הסובל מפחד קהל הוא להימנע מהסיטואציה המפחידה. כאשר לאדם אין אפשרות להימנע, הוא עשוי לאמץ לעצמו שלל "פטנטים" אשר אמורים לתת לו תחושת ביטחון. אחת הדרכים המוכרות, בעיקר אצל אנשי במה מפוחדים, היא שימוש בחומרים כמו סמים או אלכוהול. אלכוהול מסייע בהפחתת עכבות התנהגותיות ועשוי ליצור תחושת שחרור ובטחון. לכאורה מדובר בפתרון מוצלח, אך ד"ר דרבי בהחלט לא נלהב: "דברים כמו אלכוהול, בקבוק מים בהישג יד או מלאי חולצות להחלפה עשויים להיות פטנט יעיל בטווח הקצר, אך מניסיוני אני יכול לומר שבטווח הארוך השימוש בהם משמר את הבעיה. אותן התנהגויות בטחון גוזלות מהאדם החרד את ההזדמנות לדעת מה היה קורה לו היה ניגש לסיטואציה מבלי להפעיל את ה'פטנטים' הללו. לפיכך הוא משתכנע שבלעדיהם הוא אבוד, וכך הוא נעשה תלוי בהם. באופן לא מודע, הוא בעצם מתחזק את הבעיה ועוזר לה להימשך".

המורכבות עמה מתמודד איינשטיין משותפת גם למי שאינם זמרים או שחקנים שנדרשים להופיע על במות. במקצועות רבים העבודה השוטפת כרוכה בדיבור לפני קהל מעת לעת. זה תקף לגבי כולם: ממנהלים בכירים הנדרשים להרצות לפני לקוחות, דרך עורכי דין שצריכים להופיע בבית משפט, נציגי שירות לקוחות ועד לסטודנטים, אשר יעברו לפחות קורס אחד במהלך התואר בו יידרשו להציג לפני הכיתה. כאשר פחד הקהל נפגש עם ההישגיות ועם הרצון לקדם את הקריירה – עשויה להיווצר בעיה.

הגישה האבולוציונית טוענת שהתנהגויות אנושיות משתמרות ולא נכחדות, מכיוון שיש להן ערך הישרדותי כלשהו. לפי גישה זו, אטרקטיביות ויצירת רושם חיובי חיוניים להישרדותנו, כיוון שהם מאפשרים להשיג משאבים חברתיים חשובים ולקבל השקעה מצד אחרים, ולכן בני אדם מתאמצים מאד ליצור רושם חיובי על אחרים. קשרים חברתיים עוזרים להימנע מרגשות שליליים כגון בדידות, עוזרים לנו להרגיש בטוחים, ללמוד דברים חדשים ולקבל חיזוקים מאנשים אחרים. לעומת זאת, דירוג חברתי נמוך או נידוי הינם בעלי השלכות שליליות רבות לגבי סיכויי ההישרדות שלנו. לכן פיתחנו מנגנון של בושה, אשר מסייע לנו להישאר בתלם, לא לסטות מדי מדפוסי ההתנהגות המקובלים מבחינה חברתית ולהימנע מנידוי חברתי. אולם, מנגנון זה עוקף את הרצון המודע וכאשר הוא "היפראקטיבי", הוא עשוי לייצר דווקא את התוצאה ההפוכה, ולהפריע לאדם להיתפס בעיני אחרים כשותף חברתי יעיל. ד"ר דרבי מסביר כיצד המנגנון הזה פועל: " כשאדם מפרש סיטואציה חברתית כאיום (כסכנה), הוא יימנע מקשר עין וישתמש במנגנוני בריחה או כניעה (שכן הוא תופס את עצמו כנחות יותר בהיררכיה החברתית), מה שמקטין את סיכוייו להשיג את מטרתו: להיתפס כבטוח, חזק ומושך. המצב החברתי נתפס כסכנה, מכיוון שהאדם מאמין שיתנהג באופן לא תואם או לא מקובל, או במילים אחרות הוא חושש 'שיעשה פדיחות' וכתוצאה תקרה לו ,לתפיסתו, קטסטרופה (איש לא ירצה בקרבתו, הוא יושפל, ייראה טיפש ועשוי להיות בודד לנצח). אולם הפחד הגדול ביותר הוא שכתוצאה מאותה התנהגות לא תואמת, הוא ירגיש חסר ערך.

"כשאנו נמצאים בסכנה, מופעלת אצלנו סדרת תגובות פיזיולוגיות שמטרתן לעזור לנו להילחם או לברוח (שתי תגובות שמטרתן לוודא שהאדם או החיה יצליחו לשרוד). אלו הם שינויים כגון עליה בקצב הלב (כדי להזרים דם לשרירים), נשימה מואצת (כדי לספק חמצן לדם ולשרירים) והזעה מוגברת (כדי לקרר את הגוף). אדם עם פחד קהל מפרש את הסיטואציה המפחידה כסיטואציה מסוכנת וגופו מגיב בהתאם. הבעיה היא שהאדם מאמין שהוא נראה ונשמע כפי שהוא מרגיש".

פחד קהל הוא סוג של חרדה חברתית אשר מגבילה ומצמצמת מאד את חייהם של אנשים, בעיקר אם הפחד מתנגש עם דרישות הקריירה שלהם, אך לטענתו של ד"ר דני דרבי דווקא יש מקום לאופטימיות: "למרבה המזל פחד קהל הוא מצב אשר בדרך כלל מגיב טוב לטיפול, ובעיקר לטיפול בגישה קוגניטיבית-התנהגותית. מדובר בטיפול ממוקד וקצר (בדרך כלל 12-16 מפגשים), בו עובדים על המרכיב המחשבתי והמרכיב ההתנהגותי של הבעיה.

"בחלק הקוגניטיבי בוחנים את המחשבות והפרשנויות שמעוררת הסיטואציה החברתית, ואת הרגשות המתעוררים בעקבותיהן. בחלק ההתנהגותי האדם צריך להתמודד עם הפחד ולהיחשף באופן הדרגתי ומבוקר לסיטואציות שמפחידות אותו. כך הוא לומד שהגוף לא יכול להיות חרד לנצח ושבסופו של דבר, כעבור זמן מה, החרדה פוחתת באופן טבעי. אופציה נוספת היא לעבור טיפול קבוצתי. טיפול זה יעיל במיוחד בחרדה חברתית, מכיוון שעצם הדיבור לפני הקבוצה מהווה חשיפה יעילה למצב המפחיד".